אם בחלק הראשון דיברתי על אובדן חגים ומשפחה
הפעם אני עוצרת להתייחס אלייך …
להזכיר לך שזה הגיוני, להתגעגע , שהזכרונות צפים
ומרגישים את זה בגוף שהחוסר
הוא לא רק איזה מימד ריגשי הוא גם ממש פיזי

מה הקשר בין חרדה חברתית לאובדן? -
אובדן יכול להוביל לחוסר רצון להקשר לאנשים אחרים,
אובדן ממש יכול להרגיש כמו פחד.

אם אחרי אובדן עלתה בך תחושה - שאין רצון להיקשר לאנשים
זה ממש ממש טבעי והגיוני.
שנים פחדתי מהצל של עצמי, או יותר נכון שנים הייתי הצל של עצמי. הייתי יכולה להיות צל של אדם בתוך מרחב -
מסוגלת בשנייה ללחוץ על כפתור ׳ניתוק׳
ולהסתגר בתוכי .

חגים יכולים להיות עוד נקודת מפגש משמעותית
להתמודדות עם האובדן
כל האופן שבו אנו מכירים את החגים
יכול לפתע להשתנות
וחשוב לי להגיד שזה לא קשור רק ביחסים טובים במשפחה
(אם כי זה לכשעצמו יכול לפגוע בתחושת הלכידות והפער יכול להיות גדול מידי וכואב מאוד )

מה התפר בין חמלה לרחמים?

זה שובר את הלב לראות אנשים אהובים שנשבר להם הלב,
היינו לפעמים רוצים לקחת להם את הכאב
לעטוף לרפד ולעודד
אנחנו לא מורגלים להיות בכאב, הטבע שלנו הוא להימנע מכאב לחתור לעונג - או במילים אחרות: לעבור מהר מהר את שלב הכאב - לסדר את העניינים - רק לא להרגיש את זה