מה התפר בין חמלה לרחמים?

זה שובר את הלב לראות אנשים אהובים שנשבר להם הלב,
היינו לפעמים רוצים לקחת להם את הכאב
לעטוף לרפד ולעודד
אנחנו לא מורגלים להיות בכאב, הטבע שלנו הוא להימנע מכאב לחתור לעונג - או במילים אחרות: לעבור מהר מהר את שלב הכאב - לסדר את העניינים - רק לא להרגיש את זה

מתי זה יעבור?

אליזבת קולבר רוס - פיתחה את מודל חמשת שלבי האבל,
היום יודעים שבשונה משלבי התפתחות אותם יש להשלים
האבל הוא לא רצף אחד שבסופו קבלה
אלה תהליך ספירלי שבא והולך ומופיע בשלבים שונים
כלומר לא
שלבי אבל
אלא
אבל בשלבים

מה קורה כשהאבל ׳נתקע׳, ללא מגע, קופא?

אבל מושהה יכול להיראות כמו האדם האבל מתנהג בצורה תקינה, לא מתעכב ולא עוצר, לפחות בטווח הקצר -
העומס כה גדול על הלב והמערכת הפנימית שלנו
כדי לשרוד כמו מקפיצה את הפקק של לוח הרגשות
נשארת בשלב ההכחשה הכעס והדיכאון
מתקשה ליצור ניעות א ותנועה בין השלבים השונים

זה לא עובר זה משתנה

לאבל אין ציר זמן קבוע ,
אין לו תאריך תפוגה ,
אין לחכות שהוא יעבור
ולפעמים ממש אפשר להרגיש
לכודים בתוך מעגל , אבל האמת
זה משתנה כל הזמן
זה משתנה כל הזמן

אובדן הריון הוא אובדן

את השמחה כולם מלווים
רוצים להיות חלק
אבל מה קורה כשזה לא קורה?
כשהעצב נשאר בחדרי חדרים
ובמקום לשמוח מגיע עצב גדול
במקום לצפות לאור אנחנו
טובעות וטובעים בחושך.

חגים יכולים להיות עוד נקודת מפגש משמעותית
להתמודדות עם האובדן
כל האופן שבו אנו מכירים את החגים
יכול לפתע להשתנות
וחשוב לי להגיד שזה לא קשור רק ביחסים טובים במשפחה
(אם כי זה לכשעצמו יכול לפגוע בתחושת הלכידות והפער יכול להיות גדול מידי וכואב מאוד )

אם בחלק הראשון דיברתי על אובדן חגים ומשפחה
הפעם אני עוצרת להתייחס אלייך …
להזכיר לך שזה הגיוני, להתגעגע , שהזכרונות צפים
ומרגישים את זה בגוף שהחוסר
הוא לא רק איזה מימד ריגשי הוא גם ממש פיזי

כולם מדברים על שלבי האבל
אף אחד לא מדבר על גלי האבל
(וגם צירי אבל הוא מונח חדש ורווח)
בכל פעם שאני יוצאת אל הים
אני חושבת על זה שהכל זה גלים
גם האבל הוא לא רק שלבים שמתערבבים בעצמם
אלא ממש גלים
לפעמים סוער, לפעמים שקט,
לפעמים אפשר לגלוש לפעמים לא אצליח

תאוריית הקשרים המתמשכים
מתייחסת לכך שהקשר עם אובדן אדם אהוב
לא נגמר זה רק ממשיך אחרת
שהקשר אינו ניתק
אלא יוצר מעין נתיב מקביל
שם הקשר ממשיך להתקיים
אולי בקיום, בתוך הלב
במימד רחוק מזה שאנו רואים
הקשר נותר חי ,
לפעמים זה יתגלה בצורות
של עקבות כמו הושארו במיוחד
וסימני דרך-

מהו צבע השכול?
בהתחלה , הכל שחור ואדום
אבל בכל רגע לאחר מכן מצטרפים עוד צבעים
לא תמיד עומדים בעד עצמם רוב הזמן מתערבבים
ונמהלים בעוצמות ובגוונים שונים

לפעמים לא לדעת - עוזר לנו
להתרחק ממה שמפחיד אותנו
אבל וצער הם ממש ממש מפחידים
יאלום מתאר שאבל הוא המחיר שאנחנו
משלמים על היכולת לאהוב .

כל עוד נדע אהבה - נדע גם רגעי צער,
לרוב לא נבחר בהם ( לפעמים גם כן, במקרים של פרידות
שכן יש בחירה של אחד הצדדים, או בחירה על לסיים פרק למען פרק חדש)

מה הקשר בין חרדה חברתית לאובדן? -
אובדן יכול להוביל לחוסר רצון להקשר לאנשים אחרים,
אובדן ממש יכול להרגיש כמו פחד.

אם אחרי אובדן עלתה בך תחושה - שאין רצון להיקשר לאנשים
זה ממש ממש טבעי והגיוני.
שנים פחדתי מהצל של עצמי, או יותר נכון שנים הייתי הצל של עצמי. הייתי יכולה להיות צל של אדם בתוך מרחב -
מסוגלת בשנייה ללחוץ על כפתור ׳ניתוק׳
ולהסתגר בתוכי .